Precision Care Studio

בכלבייה העירונית ברמת גן, בכלוב מספר שבע-עשרה, שוכבת כלבה בת ארבע וחצי, גזע לברדור מעורב, שם: לונה.

הוא היה מונח בפינה הכי רחוקה של הכלוב, עם החוטם צמוד לרשת המתכת הקרה. לא נבח, לא קם, לא זז כשהמטפלת עברה

בידיים רועדות מסרה לי מיכל אזולאי את כלוב ההובלה, ולרגע חשבתי שהיא פשוט הפסיקה לאהוב את החתול.

תמר בן־עמי לא ציפתה שהמשפט הזה יעצור אותה באמצע גלילה בפייסבוק, בשעה עשר בלילה, כשהיא כבר בפיג'

אני המטפלת הסיעודית של גברת רבקה, ואני נכנסת לדירה שלה בשדרות כצנלסון כל בוקר בשבע, אחרי שאני מחליפה

ברחוב ההגנה בחולון, בקומה השלישית בלי מעלית, גרה נילי אשכנזי, בת שישים ושתיים, גננת בפנסיה.

היא הייתה בת שישים ושלוש ובטוחה שאחרי מות בעלה איש לא יעז לקחת ממנה משהו. היא טעתה. קוראים לי חנה שגיא

זהבה קרינסקי הייתה בת ארבעים ושלוש כשבדירתה ברחוב אבן גבירול בתל אביב, בין ערימת מילונים לכוס תה שהצטננה

מרתה בן־עמי כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קמה בלי שעון מעורר. היא גרה בדירה בבניין ברמת אביב ג'

בת ים, סוף אוגוסט, שעה שמונה בערב, עדיין שרב. מיכל רגב עמדה על המרפסת בקומה השלישית ברחוב בלפור וספרה