הטכניון, חיפה, יוני. אולם מלא עד אפס מקום. בוגרים בחלוקים שחורים, הורים נרגשים, פלאשים של מצלמות.
אף פעם לא חשבתי ששיחת טלפון אחת כזאת תשנה הכול. במשך שש־עשרה שנה, כל בוקר הייתי מגיעה לאותה דירה ישנה
אורלי לוי עמדה בפתח דירתו של אברהם מזרחי, בדיוק כמו שעשתה בכל בוקר בשמונה־עשרה השנים האחרונות.
Я стояла у плиты и помешивала остывающий суп, когда услышала за спиной знакомое шуршание. Елена Петровна
– Você gastou duzentos e trinta reais num tênis pra criança? Pirou de vez? Me virei tão rápido que o
At seventy-two, Eleanor found herself standing in a dream that had stalled for fifty-three years—back
– Ty si fakt kúpil Matejovi zimné topánky za šesťdesiat eur? Zbláznil si sa? V poslednej chvíli som zachytil
Jeg stod i køkkenet og hakkede gulerødder, da jeg hørte lyden. En nøgle der blev stukket i fordøren.
Stál jsem u kuchyňské linky a míchal kafe, které už dávno vychladlo. Dagmar, moje tchyně, se přehrabovala
Das Unwetter riss schon seit Stunden an den Fensterläden, als Hildegard dieses leise, klägliche Jaulen hörte.