Hazel Tang
בשכונת התמרים בנתניה, לא רחוק מהטיילת, הייתה מדרכה קטנה שכבר שנים לא עבר בה כמעט אף אחד. השכנים חשבו
Как Ронит Левин десять лет не ездила на море – Отменяем Эйлат. Завтра мама приезжает, – сказал Дорон
שרונה כהן בת שלושים ושתיים ישבה על הספה בסלון ברמת גן וספרה. לא כספים, לא ימים בלוח. היא ספרה כמה פעמים
זה היה בחמישה עשר ביולי, יום שישי, הדשא בגינת האירועים בפארק הירקון עדיין רטוב מהטל של הבוקר, כשקרן אברמוביץ'
מרגלית בוכריס לא שכרה את "פיט לכל החיים" לאבא שלה בגלל חוברת פרסום. היא שכרה אותם בגלל צנצנת חמוצים.
— אמא עולה אלינו היום בערב. לתמיד. סידרתי הכול. נויה הרימה את הראש מהמחשב הנייד. לא תפסה במבט הראשון
ביום שבו סוף־סוף אספתי את המפתחות, החמסין בירושלים כבר הציק בתשע בבוקר. אוויר כבד, עם ריח אספלט מתחמם
בחמש וחצי בערב, כשהאור ברחוב סוקולוב כבר הצהיב, סגרתי את התריס של המרפאה ועוד לא ידעתי שהלילה הזה ישנה
נדיה עמדה לפני התא מספר שתים עשרה, והכלב בפנים לא זז בכלל. מורן, המתנדבת שמאחוריה, כבר בראש שלה סידרה