Precision Care Studio

הגשם ירד כל אותו יום שלישי בבאר שבע, ומיכה אלקיים, נהג משאית קירור בן שלושים ואחת, נסע בדיוק בשעה ההיא

"תביא לי את ליאו. בבקשה, דוד, תביא אותו הנה. אני רוצה להיפרד ממנו בפעם האחרונה." מנחם, בן שמונים

אחת עשרה שנים. זה הזמן שדליה כהן עבדה כמטפלת סיעודית בבולוניה, איטליה, בזמן שאמא שלה, רחל, התבגרה לבד

השופטת הורידה את המשקפיים והביטה בי מעל המסגרת. באולם השקט של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה שמעתי

עדית הייתה בת עשרים ושמונה ומעולם, אבל ממש אף פעם, לא נגעה בכלב. לא מעיקרון. פשוט כשהייתה בת שבע, בבית

עדית הייתה בת עשרים ושמונה ומעולם, אבל ממש אף פעם, לא נגעה בכלב. לא מעיקרון. פשוט כשהייתה בת שבע, בבית

אני שרת בבניין הזה שלושים ושתיים שנה. תחזוקה, אינסטלציה, מה שצריך — קוראים לי בכל שעה, ואני בא.

בבית של סבתא ורדה, ברחוב הגפן במושבה, הייתה סכין אחת. סכין פשוטה, יד עץ, להב שכבר איבד קצת מהברק שלו.

מרים אזולאי הייתה בת שישים ושתיים כשגילתה שהמעיין הישן ליד הכביש לא הפסיק לנבוע — רק שהמושבה שכחה אותו.

בשעה שש בבוקר האסם הישן שלנו במושב עדיין אפוף אדים קלים מהלילה. אני מגדל תרנגולות ברמת יוחנן כבר עשרים