Precision Care Studio

חמישה עשר וחצי, כל בוקר. זו השעה שבה אני עוצרת את הרכב ברמזור ליד בית הקפה ברחוב אבן גבירול, ומסתכלת

אני בונה גרסה שמוסיפה משבר לילי אמיתי באמצע העלילה, מסירה את המסקנה המוסברת בסיום ומחליפה אותה בתמונה

הכלב שלנו לא סלח לי, והוא צדק קוראים לי דורון, בן שלושים ושתיים, טכנאי מיזוג אוויר בבאר שבע.

אני עובד שם כבר שנתיים, במשמרות אחר הצהריים, ובחיים לא חשבתי שיום אחד אני אספר את הסיפור מהצד השני –

קוראים לי אבנר כהן, ואני בן חמישים ותשע. גר עם אמא שלי, שרה, בדירה בת שני חדרים ברחוב הרצל בנתניה — הבניין

קוראים לי אבנר כהן, ואני בן חמישים ותשע. גר עם אמא שלי, שרה, בדירה בת שני חדרים ברחוב הרצל בנתניה — הבניין

אני לא ילד רע. זה מה שאני חוזר לעצמי כל פעם שמישהו שואל אותי איך זה קרה, איך בדיוק הגעתי למצב שבו אני

אני אלירן, בן שלושים ושתיים, ובחודשים האחרונים כולם מדברים על מה שקרה בינינו לבין אמא שלי כאילו אני הנבל בסיפור.

זה התחיל בזה שהפעמון מצלצל, ואני עומדת בפרוזדור עם ספל קפה ואין לי כוח לגשת. היה שבת, אחרי שמונה בבוקר

לאמא הייתה חולצה בורדו שהיא לבשה רק לאירועים מיוחדים. באותו ערב, אחרי יום שבו בקושי הספיקה לשבת, היא