HE
יעל נכנסה הביתה, סחבה את הקופסה הגדולה עם דוגמאות ההזמנות המוזהבות עד לשולחן במסדרון, ומיהרה לחלוץ נעליים.
יואב דרור התיישב על הספסל מול טיילת הרצליה, כוס קרטיב תות נמסה לו ביד. הים היה חלק, כמעט פלסטי.
איתן ישב על ספסל האבן בקצה גן־הפעמון, מביט בשמש של תחילת דצמבר משתקפת מהמגדלים של נווה צדק.
🎧 אפשר להאזין לסיפור הזה כאן: האור באולם "קיסר" בצפון תל אביב ריצד על נברשות הקריסטל, אבל שולה
אורלי גיסמה בחוסר נוחות את מחרוזת היהלומים שעל צווארה, סובבה מעט את כתפה כדי שאור הנברשות ייפול בדיוק
הווילה בקיסריה הייתה כל כך מטופחת, שאפילו השתיקות בה הרגישו מצוחצחות. חלונות ענקיים שנשטפו פעמיים בשבוע.
הדירה הייתה כל כך יפה שכבר כאב להסתכל עליה. קומות שיש לבנות ונוף שנפתח עד הים בתל אביב. כל פרט תוכנן
כולם כבר ישבו מסביב לשולחן במסעדה הקטנה בשכונת נווה צדק, כשיעל עוד ניסתה להאט את הלב. חמישים ושתיים.
יעל עמדה במטבח, ידיה בכיור, כשאביבי נכנס ושאל איך היא מרגישה לגבי זה שאמא שלו עוברת לגור איתם.
את החתולה ראו רק ביום הרביעי אחרי ששירה פינתה את הדירה. חתולה ג'ינג'ית, רזה, עם חצי אוזן קרועה