HE
לפני עשרים שנה בדיוק עמדה ילדה קטנה מחוץ למזנון הישן בשוק הכרמל. השעה הייתה שבע וחצי בערב, הגשם דפק על
הגשם זלג על מעיל הצמר השחוק של מרים כשחצתה את לובי מלון "הכרמלית" בחיפה. האורחים הפנו את מבטם
את סוויטת הפנטהאוז במלון אלמוג הכנתי לבד. יניב לא ידע. חמש שנים לנישואים שלנו, וכל פרט נבחר במו ידי –
באקדמיית הבלט "דאנס־ארט" בתל אביב, הכול עבד כמו שעון שווייצרי. תלמידות בז'קטים ורודים
הדקירה הראשונה הגיעה דווקא ביום שלישי, רגע לפני הסגירה. מאיה נעמדה בכניסה לחדר העובדות, מצית ביד אחת
הריח של ספריי שיער דייסון ונר "מאה שערים" מילא את סלון "שיק – עיצוב שיער ואיפור"
השמש כבר שקעה מעל חיפה, ופסים כתומים אחרונים ליחכו את גגות הבתים בשכונת הדר. יואב, פרמדיק צעיר, חזר זה
כל חנות התכשיטים קפאה כשכף היד הקטנה נחתה על דלפק הזכוכית. לקוחה מבוגרת בחליפת פשתן לבנה נרתעה לאחור
השקט של כפר תבור נשבר באותו בוקר בשאגת מנועים. שלושה רכבי יוקרה שחורים, מצוחצחים כמו מראות, התגלגלו לאיטם