HE

האישה עם המטרייה הכחולה זה קרה לפני תשע שנים, אבל אני זוכרת כל פרט כאילו זה היה אתמול. אני עובדת במרפאת

מירב לא שמעה את המפתח בדלת. היא שמעה את הצעדים – כבדים, לא בטוחים, כמו של מישהו שנכנס לבית שאינו שלו.

הטלפון תפס את יוסי באמצע ישיבת הנהלה במשרדים של חברת ההייטק בהרצליה. על הקו הייתה נציגת הבנק, והקול שלה

הטלפון רטט לי בכיס בדיוק כשמדיסון חתכה את העוגה. ראיתי את השם "נועה" על המסך ולחצתי על הכפתור

— בוקר טוב, גריגורי, — אמר אבא בקול שקט, כמעט נעים. — ולריה, חמודה, תסבירי לי בבקשה איך בדיוק מתתי.

הצחוק פרץ ממני לפני שהספקתי לחשוב אם זה מנומס. יצא חד, כמעט היסטרי — אני עצמי לא ציפיתי לקול כזה מעצמי.

תמי חדר לתוך המרפסת בקומה שנייה של הבית ברמת גן, ותלתה שם עוד סדין רטוב על החבל. מלמטה, מהמטבח, נשמע

# הבית שאמא בנתה בלילות המפתחות נחתו על השיש במטבח עם צליל מתכתי יבש. רונן אפילו לא הוריד את המעיל. "

אני זוכרת שהיה בידי מגב רטוב כששמעתי את המשפט הזה. זוכרת שחשבתי איך משפט אחד, חמש שניות, הופך בית שלם לזר.

בערב שקיבלו נעה ברוך ואיתן שלו את תעודת הנישואין מהרבנות, נעה נכנסה לדירה ברחוב אבן גבירול בתל אביב בלב