HE

ביום רביעי האחרון נסעתי למחסה העירוני של חיפה, ליד נחל גיבורים, עם תוכנית ברורה: לאמץ חתלתול רך ופוטוגני

אלי רוזן ישב במשרדו שבקומה העשרים ואחת של מגדל רוטשילד, משקיף על תל אביב מבעד לחלונות הזכוכית הכהים.

בעשר וחצי בבוקר, הזמנתי קפה שלישי למשרד הפינתי של אמיר לוי. הוא ישב עם הגב אל נוף מגדלי רמת־גן, מול הטאבלט

יעל נכנסה הביתה, זרקה את מפתחות הקטנוע על השידה הקטנה במסדרון ועמדה שם עם חיוך שאף פעם לא ראיתי עליה.

נעה נכנסה הביתה עם חיוך שלא ראיתי עליה מאז התיכון. היא זרקה את המפתחות על השידה ליד הדלת ובעטה מעליה

לי-את הייתה בת שמונה כשאמא שלה נפטרה. אבא מעולם לא היה בתמונה. המילה "אבא" לא הופיעה בבית

בקיץ האחרון שממש היינו חברות, יעל עוד האמינה שאפשר לחיות כמו התיירים העשירים שהיא אירחה. היא ואמא שלה

בשתיים לפנות בוקר ישבה אורלי במטבחון של האולפן בנווה אילן וקילפה תפוז. הקליפות נשרו לפח מאליהן, אבל הידיים רעדו.

השעון המעורר צלצל, אבל נטע שחר כבר הייתה ערה. היא ישבה על קצה המיטה, בוהה בנעלי הספורט שלה. "

השעון המעורר צלצל, אבל נטע שחר כבר הייתה ערה. היא ישבה על קצה המיטה, בוהה בנעלי הספורט שלה. "