Precision Care Studio

אני נעמה כהן, בת עשרים ושבע, ומי שהייתה צריכה לעמוד הערב באולם האירועים "גן הדקל"

הגשם הזה בתל אביב בכלל לא תאם לדצמבר — חם, לח, מעצבן. מאיה הייתה בטוחה שעד שיחשיך היא תימכר מכל זרי הפרחים שלה.

הטבעת שהסגירה הכול במלון הים התיכון שבנמל תל אביב התקיים אירוע גאלה לגיוס כספים לעמותת ילדים – שולחנות

הגשם ירד על רחוב ויצמן בחיפה כשדני גרש את אשתו ההרה לרחוב בעיטה אחת למזוודה. "קחי את החרא שלך ותתפני,"

התחלתי לרשום את הסיפור הזה בגלל כתם של שמן זית על דף מקומט, שהיה מודבק בפנקס המתכונים הישן של סבתא שלי, רחל.

האולם של "גן האגמים" בהרצליה היה מושלם בצורה שכאבה. ריח של חרציות לבנות ייבוא, נרות שוקעים

"עוד בגד אחד, דפנה, ותגלי מחר שהמפתח שלך לא פותח שום דלת." אמרתי את זה בשקט. בשקט שהפחיד יותר מצעקה.

האולם באולמי "גן הדר" בבאר שבע היה מואר כולו באורות לבנים-חמים, עם קישוטי פרחים לבנים ורוד

הקרשים במרפסת נאנחו מתחת למשקלי, כשסובבתי בפעם הראשונה את המפתח במנעול, אחרי שסיימתי אצל עורכת הדין.

סמואל היה אמור להיות בלונדון. זה מה שהוא אמר לי, בכל מקרה, כשהוא התקשר ממה שהוא קרא "משרד הסניף