Precision Care Studio
יואב מעולם לא שכח את הלילה שבו אורייה נעמדה מעל מיטת התינוק בבית החולים. הוא התעורר על הכיסא ליד המיטה
עוד רגע השמש תשקע. האור הכתום ריכך את האורנים, והשביל התפתל לו בשקט שכמעט שכחתי שקיים. עגלת התינוק נסעה
כולם בזו לכינור הישן כשהיא עלתה לבמה, אבל כשהשופט הראשי זיהה את הכתובת החרוטה בתוכו – האולם כולו נדם
הרדיו שמעל לדלפק זמזם את רשת ג׳ כמו באלף הבקרים שלפני כן. יוכבד ליטפה באצבע את השריטה העמוקה במכונת האספרסו
את עברה של תמר היא קברה אי שם בנגב, ארבע־עשרה שנה לפני אותו בוקר חורפי במחנה האימונים. היא הגיעה לבסיס
הצליל הראשון אחרי ההתנגשות היה חריקת פח מתקמט. השני היה הקול של אמא שלי מודיעה לי שערב ברידג'
זה קרה ביום רביעי, 12 במרץ, בשעה 11:00 בבוקר. הכיסא הגלגלים הישן חרק כשהאישה הזקנה הושיטה יד רועדת אל
נורית נכנסה למרפאה בשעה ארבע אחר הצהריים, בדיוק בין שני ניתוחים. היא אחזה בכלוב נשיאה מפלסטיק כאילו יש
הבד נקרע בצליל חד כמו גיד שנגזר. רותי שלפה את השמלה הלבנה שלי מאחיזת הציפורניים שלה, קרועה באמצע, והניפה
ליאורה התיישבה על הספסל הריק בקצה הטיילת, מוודאה שהעץ נקי מאבק שלא יפגע בשמלת הפשתן הלבנה שלה.