Precision Care Studio

הלוויה הסתיימה, וכבר שמעתי את העקבים של מיכל נקרשים על השביל המרוצף שהוביל לבית של אבא שלי.

עשרים ושש שנים קמתי כל בוקר בשביל שלושה ילדים שלא היו שלי. עשרים ושש שנים בישלתי, כיבסתי, רצתי לאסיפות

הסיפור על הסוס השחור התפשט בכל רחבי המושבה כמו אש בשדה קוצים. ניר, בעל חוות הסוסים הגדולה ביותר ברמת

המטוס עוד לא המריא, אבל ליבה של נועה כבר דהר כאילו הוא נוסק לבד. היא ישבה ליד החלון, אצבעותיה לופתות

איתן משך בשרוול של אמו. "אמא, בבקשה…" קולו הרך של הילד בן השלוש נבלע בשאגת האוטובוסים ברחוב

עדי לחצה את כוס היין כל כך חזק, שהגביש הדק כמעט נסדק תחת אצבעותיה. "מה זאת אומרת '

כל יום רביעי, בשבע וחצי בבוקר בדיוק, הייתי מתייצב בשער של בית העלמין הישן בנתניה. ביד ימין תמיד החזקתי

במשך חמש שנים התאמצתי להיות אישה רגועה. חמש שנים שמעתי את יואב אומר לי "תזרמי, אמא שלי בסך הכול

היד הקטנה של נועם ננעצה בפרק היד שלי. "אמא, אבא בפנים," היא לחשה. "היא הכניסה אותו לארונית וסגרה.

אני עוד זוכרת את הרגע שבו האולם כולו השתתק. קוראים לי נועה, ובערב ההוא הייתי רק אחת המלצריות — נעה בין