HE

השעון הצלצל חצות היום ברחבה המרכזית של פתח תקווה, כשראש העיר אבי זמיר יצא למרפסת הבניין העירוני להכריז

הגשם ירד על רחוב ויצמן בחיפה כשדני גרש את אשתו ההרה לרחוב בעיטה אחת למזוודה. "קחי את החרא שלך ותתפני,"

בגיל שמונים ואחת למדתי שאפשר למחוק אדם לגמרי בלי לגעת בו באף אצבע. שלושה חודשים אחרי שבני יורם ואשתו

התחלתי לרשום את הסיפור הזה בגלל כתם של שמן זית על דף מקומט, שהיה מודבק בפנקס המתכונים הישן של סבתא שלי, רחל.

האולם של "גן האגמים" בהרצליה היה מושלם בצורה שכאבה. ריח של חרציות לבנות ייבוא, נרות שוקעים

אני אגיד לכם איך זה מתחיל: עם ריח של בשר על האש ומוזיקה מזרחית בווליום גבוה, ואף אחד לא שם לב שבפינה

"עוד בגד אחד, דפנה, ותגלי מחר שהמפתח שלך לא פותח שום דלת." אמרתי את זה בשקט. בשקט שהפחיד יותר מצעקה.

אבא שלי הניח את המזלג על הצלחת, הביט בי מעל המפה הלבנה המהודקת ואמר, "המשפחה של דנה באה ראשונה.

האולם היה מואר באור חם, ראי מתולתלים בשוליים מוזהבים משתי לאורך הקירות של בוטיק הכלות ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

האולם באולמי "גן הדר" בבאר שבע היה מואר כולו באורות לבנים-חמים, עם קישוטי פרחים לבנים ורוד