HE
הטסה הגיעה בשעה תשע וחצי בערב, וגם אם לא ראיתי את לוח הזמנים – הייתי יכולה לנחש את זה מהריח.
—את לא תרמת פעם אחת למשפחה הזאת! זה מה שתמר צעקה, והחנוכייה על האדן רעדה כל כך שאחד הכוסיות נפל ונשבר
– גברת, בבקשה תאספי את המגבת מהמזרן אם את עוזבת, אסור לתפוס מקומות מהבוקר – אישה שמנמנה בפראו פרחוני
הבית ברחוב הגפן בזכרון יעקב היה שקט מאז שגיל נפטר, חוץ מהימים שבהם מרים הכניסה את המפתח בדלת ושמעה את
לפני שלושה שבועות גיליתי שבעלי התאהב במתמחה הצעירה במשרד שלו. ודווקא אז, בפעם היחידה בחיי שבאמת היה לי
אני נעמה כהן, בת עשרים ושבע, ומי שהייתה צריכה לעמוד הערב באולם האירועים "גן הדקל"
הגשם הזה בתל אביב בכלל לא תאם לדצמבר — חם, לח, מעצבן. מאיה הייתה בטוחה שעד שיחשיך היא תימכר מכל זרי הפרחים שלה.
האולם של מלון "קרלטון" בתל אביב היה מואר כמו תפאורה לסרט. נברשות קריסטל, שולחנות עגולים עם
"סליחה… זה שייך למישהו מכם?" הקול בקע נמוך, כאילו מתאמץ להישמע בכלל, כשהילדה הקטנה נכנסה
הטבעת שהסגירה הכול במלון הים התיכון שבנמל תל אביב התקיים אירוע גאלה לגיוס כספים לעמותת ילדים – שולחנות