HE

האש התחילה בתא המנועים בשעה שתיים וחצי בלילה. אני הייתי הקצינה היחידה בסיפון התחתון כשהריח השתנה — לא

דן עצר את המכונית בחניון התת-קרקעי של בית המשפט בחיפה. השעה הייתה עשר וחצי בבוקר, וכבר היה חם.

הבריכה בקיסריה נצצה בתאורה טורקיזית, ומאחורי גדר ההיביסקוס שמענו את הים נושם. היו שם מאתיים איש: שרים

הבוקר שבו גיא שאול רכש את הסטארט-אפ, שירה לוי הגיעה למשרד בתל אביב שבע עשרה דקות מוקדם, בדיוק כמו כל

העט חרק על הנייר. צליל יבש, קצר, כמו גפרור שנשבר. איתמר מזרחי חתם את שמו בתנועה אחת חדה, בלי להרים את המבט.

שולה נכנסה בשש בערב בדיוק, בלי צלצול, בלי הודעה. חום יולי הדביק של חיפה נדחף איתה מהמסדרון, ויחד איתו

שולה נכנסה בשש בערב בדיוק, בלי צלצול, בלי הודעה. חום יולי הדביק של חיפה נדחף איתה מהמסדרון, ויחד איתו

אסף הביט בה מבעד לדלת הזכוכית של הלובי. חצאית אפורה, משקפיים דקים, תיק עור ששיפשף שנים על גבי שנים.

ההודעה של דליה נחתה בפלאפון אחרי שלוש שנים של דממה, בדיוק כשהעברתי את המקדמה על הזיכיון לקונדיטוריה ברחוב

נטע שמעה את הבריח נופל למקומו, והקול הדהד בתוך המטבח כמו ירייה. האצבעות שלה קפאו על ידית הסיר.