HE
אבי לוין התעורר בשש וחצי בבוקר, כמו תמיד, בלי שעון מעורר. הווילון בחדר השינה ברחוב ביל"
ביום שבו סוף־סוף אספתי את המפתחות, החמסין בירושלים כבר הציק בתשע בבוקר. אוויר כבד, עם ריח אספלט מתחמם
בחמש וחצי בערב, כשהאור ברחוב סוקולוב כבר הצהיב, סגרתי את התריס של המרפאה ועוד לא ידעתי שהלילה הזה ישנה
הבוקר ההוא נשמע לי מוכר מדי. דני התקשר בשבע וחצי, קול עייף, ברקע נשמעו טלפונים מצלצלים ומדפסת רצה. "
נדיה עמדה לפני התא מספר שתים עשרה, והכלב בפנים לא זז בכלל. מורן, המתנדבת שמאחוריה, כבר בראש שלה סידרה
הייתי בת שמונה כשסבא שלמה הוביל אותי בפעם האחרונה לבית הספר ברחוב הפרחים בחולון. ירד גשם מעורב בשלג
הדוכן של ציפי מלכה עמד באותה פינה בשוק הכרמל כבר שלושים ושתיים שנה. דוכן קטן, עם סוכך בד בצבע כתום שדהה
ברגע שהכלה שלי הצביעה לעבר השירותים וציוותה עליי לנקות אותם, הייתי בטוחה שזאת בדיחה. אבל כשהבן שלי עצמו
ג'קי אדרי לא התרגש בקלות. שלושים ושתיים שנה במטבח, שני כוכבי מישלן על השלט, ושם שידעו לבטא נכון
עשרים שנה חיפשתי את האישה הזאת, ולא ידעתי אפילו את שם המשפחה שלה. חורף של שנת אלפיים ושש. ילדה בת שמונה