HE

נורית נכנסה למרפאה בשעה ארבע אחר הצהריים, בדיוק בין שני ניתוחים. היא אחזה בכלוב נשיאה מפלסטיק כאילו יש

אני וטרינרית במרפאה קטנה בשכונת קריית אליעזר שבחיפה. באותו יום חמישי כבר הורדתי את התריס לחצי, המזגן

הבד נקרע בצליל חד כמו גיד שנגזר. רותי שלפה את השמלה הלבנה שלי מאחיזת הציפורניים שלה, קרועה באמצע, והניפה

בשעה שמונה וחצי בערב נשמע במטבח שלי צליל קריעה, חד כמו סכין על לוח זכוכית. ידיה של יוכבד אחזו בחלוק הלבן

ליאורה התיישבה על הספסל הריק בקצה הטיילת, מוודאה שהעץ נקי מאבק שלא יפגע בשמלת הפשתן הלבנה שלה.

השמועות התחילו עוד לפני שהאמבולנס הספיק לעצור בכניסה לאולם. מישהו לחש שליאת פשוט לא אכלה כל היום בגלל ההתרגשות.

הרוח מטרפדת הרימה את שולי שמלת התחרה של ליאת, בעודה עומדת מול הגבר שאמור היה להיות בעלה בעוד שלוש שעות.

הכול התחיל ביום שלישי אחד, כשנכנסתי למוסך של בני כדי לשאול מברג. לא תכננתי לחטט. לא תכננתי למצוא כלום.

יואב שלי הפסיק לדבר על אבא שלו מתישהו בסביבות מרץ. אף אחד לא אמר לו להפסיק, הוא פשוט התקפל לתוך עצמו.

תמר לוי לא תכננה לנשק זר באותו ערב. היא תכננה לשרוד אירוע יוקרה של משרד רואי החשבון, לזייף כמה חיוכים