Hazel Tang
אני זה שנשאר בפנים. תפתחו את הדלת, תבינו את זה קודם. קוראים לי איתמר, בן שלושים ואחת, ואני עובד בתחזוקה
במשך שבע שנים גרתי מעל איתן וליאורה, בקומה השלישית של בניין ישן ברחוב יפה בירושלים. כל בוקר, כשיצאתי
בעלי אסף אמר שהוא נוסע למפגש מחזור בתיכון. שנתיים של נישואים, ועדיין כל פעם מחדש הוא נישק אותי על המצח
קוראים לי טל. אח שלי, רועי, נולד עם מום בלב שאף אחד לא ידע להסביר. הרופאים אמרו שיחיה עד עשרים וחמש.
אף פעם לא חשבתי שאני אשלם לגבר כדי שיחזיק לי את היד. אבל כשהגיעה ההזמנה לחתונת הכסף של אמא של רון, פשוט
המשכתי לערבב את הרוטב. "איפה?" "איזה מלון בנתניה. מפגש גברים, את יודעת איך זה."
אמיר חנה מחוץ לבית הישן בשכונת הדר בחיפה, מגפי העור האיטלקיות שלו נרטבו בשלולית. הגשם של דצמבר טפטף מהמרזב
כל המדינה הפסיקה לחפש את יעל בר־דוד. חוץ מאייל אחד. שלושה ימים סרקו מסוקים של חיל האוויר את הרי אילת
כותרת: המלצר שהציל בטעות את ראש המאפיה — והחוב שנעלם למחרת בבוקר אני עובד בחברת קייטרינג יוקרתית בתל
ליא העבירה את הסמרטוט הרך על דלפק הנחושת של בר ״הודו״, מביטה בהשתקפותה המעורפלת באור הענברי.