Hazel Tang

כותרת: המלצר שהציל בטעות את ראש המאפיה — והחוב שנעלם למחרת בבוקר אני עובד בחברת קייטרינג יוקרתית בתל

ליא העבירה את הסמרטוט הרך על דלפק הנחושת של בר ״הודו״, מביטה בהשתקפותה המעורפלת באור הענברי.

אני דורון, מתווך נדל"ן בפתח תקווה כבר עשרים וחמש שנה. ראיתי הכול: גירושים מכוערים עם צלחות מעופפות

המזגן בבית המשפט השלום בתל אביב קולקל בדיוק באותו בוקר של אוגוסט, וריח של אבק וזיעה דבק בקירות האולם

שבע בערב, וילה בקיסריה. גל חן עמדה בחדר השירות הצדדי, שני אצבעות לחוצות לדופק של יונתן אברבנאל.

השמלה הלבנה של נועה נחה על המיטה, ואצבעות קטנות העבירו את הרוכסן קדימה ואחורה. "אבא יגיד '

רגע לפני כן שרנו שיר מטופש על בורקס וגבינה, והן צחקו עד שנגמר להן האוויר. אבל ברגע שאיתן, אבא שלהן, נכנס

האוויר בטרמינל 4 בנמל התעופה JFK היה דחוס ויבש, עם ריח של חומרי ניקוי תעשייתיים וקפה אמריקני חלש.

אני יושב בתא המעצר כבר חצי שנה, והמילה הזו דבוקה אליי כמו זפת. "מתעלל." "גנב."

העט חרק על הנייר. צליל יבש, קצר, כמו גפרור שנשבר. איתמר מזרחי חתם את שמו בתנועה אחת חדה, בלי להרים את המבט.