HE

אני לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן לדבר על זה. כל פעם שמישהי שאלה "מירה, מה שלומך עם יעקב?"

הרוח הקרה של נובמבר הצליפה בכיכר מול מלון הילטון בתל אביב, חודרת מבעד לבד הדק של מעיל הצמר הישן שלבשה

אני לא יודעת מתי בדיוק זה קרה — הרגע שבו הפסקתי לחכות. בוקר אחד ישבתי במטבח עם ספל קפה ביד, מביטה מבעד

מעון הילדים שבשכונת התקווה בתל אביב רחש חיים בשעת אחר צהריים חמימה. צחוקים התגלגלו מבעד לחלונות, כדור

בבית הילדים שבשדרות רוטשילד בתל אביב, אחר הצהריים של יום שישי לבש גוונים של בדידות. החצר הקטנה הומה ילדים

נטע עמדה ליד החלון ובהתה באספלט הרטוב שמעבר לזכוכית. שלושה לילות רצופים היא נלחמה על חייו של מטופל בן

— תשמע, שכן, לא ראיתי את החתול שלכם בלובי הרבה זמן. מה שלומו? הוא בסדר? השכן, שבדיוק סחב שקית אשפה, עצר

יואב אהב יותר לדוג בקיץ, אבל גם בחורף היה יוצא באופן קבוע פעם-פעמיים. כמו שהוא נהג לומר, "

הוא הביא את אמא לגור איתנו – ארזתי מזוודה ופתחתי את הדלת – אמא שלי מגיעה הערב. לתמיד. סיכמתי איתה.

חצי שעה חלפה מאז הרגע שבו בעלה הטרי, מיכאל, הודיע בטון ענייני שהילד הזר אינו רצוי יותר בביתם.