Hazel Tang
אבא שלי הניח את המזלג על הצלחת, הביט בי מעל המפה הלבנה המהודקת ואמר, "המשפחה של דנה באה ראשונה.
האולם היה מואר באור חם, ראי מתולתלים בשוליים מוזהבים משתי לאורך הקירות של בוטיק הכלות ברחוב דיזנגוף בתל אביב.
השעון על הקיר הראה 05:40 כשד"ר נועה אשכנזי שמעה את הנקישה הראשונה בדלת המרפאה. לא נקישה של מישהו
דם על שרוול מעוצב הייתי בת תורנית בטראומה כשהמכונית של אחותי התהפכה על כביש 4, ולא ידעתי שעוד לפני שהגיעה
נגה אביטן בת עשרים ושמונה, עומדת כל בוקר בשעה חמש ורבע מול דוכן הפלאפל שלה ברחוב דיזנגוף, פינת פרישמן.
לפני שתגיד משהו, תביא לי מים. דפנה עומדת במשקוף הדלת של חדר האוכל, במרתף בית ברחוב ויצמן ברמת גן, ומסתכלת
הילד הזה הגיע עם חולצה רטובה מגשם ופתח קופסה קטנה ממש לפני המדרגות של האולם. — אל תתחתני איתו!
אני שרה בלומנטל, אני בת שלושים ושתיים, ואני גרה בדירת שלושה חדרים ברחוב סוקולוב ברמת גן עם הבנים התאומים
הדלי עם המים המלוכלכים פגע בי לפני שתומר הצליח לרדת מהמדרגות. הנוזל האפרפר נשפך מהפאה, חדר לצווארון הסינר
– את נתת לו מפתח לדירה שלי?! הקול שלי נשבר באמצע המשפט. עמדתי במטבח של אמא, עדיין עם המעיל, התיק נשמט