HE

ראובן קרמן היה בן שבעים ואחת, ועדיין לא יכול להריח סולר בלי לחשוב על אחיו. הם גדלו בחולון, שני אחים ומגרש

ביום החתונה של ליאור, חמותי עמדה בכניסה לאולם "גני התקווה" בראש העין עם חיוך שנדבק לה על הפנים

אם מישהו היה אומר לי שביום שלישי אחר הצהריים רגיל, בדיוק כשהייתי שוטפת את החצר האחורית בשכונת רמת החייל

כולם חשבו שזה יהיה עוד אירוע חשוב בלוח השנה של תל אביב. גאלת גיוס הכספים השנתית של בית חולים איכילוב

קוראים לי מירב כהן, אני בת חמישים ושתיים, ואני גרה בחיפה, בשכונת כרמליה, באותה דירה שאני גרה בה כבר עשרים ואחת שנה.

היתה שעה שש בבוקר כשהטלפון של עינב סגל צלצל בפעם השלישית ברצף. היא לא ענתה. היא עמדה מול הדלת הזזה של

היא זכרה בדיוק את הרגע שבו העט החליק על הנייר. נעמי אשכולי עמדה ממול, בחליפה כהה ששייכת פעם לישיבות דירקטוריון

בשכונת התמרים בנתניה, לא רחוק מהטיילת, הייתה מדרכה קטנה שכבר שנים לא עבר בה כמעט אף אחד. השכנים חשבו

כשהיה בן שמונה, המורה קראה להורים שלו לבית הספר, ולא בגלל ציונים. היא אמרה שלילד יש כנראה "

הסוד שבתיקייה החומה של אבא הכפית נפלה מהשולחן וטיפת הקפה ניתזה על המפה הלבנה, אבל מה שעשה את הרעש היה