HE

האחות סיימה להניח את יותם על החזה של נטע, והתינוק התחיל מיד לחפש בחושך את האוכל. השעה הייתה שבע וחצי

השעה הייתה שבע ורבע בבוקר, בוקר של תחילת דצמבר. בחוץ ירד גשם דק וקר, כזה שמחלחל לעצמות. יעקב מזרחי, בן

בגיל 72 בני דרש ממני לצחצח את הנעליים של אשתו. לקחתי מזוודה – ובתוכה הייתה תיקיית מסמכים נוטריונית שהכילה

השמלה הלבנה של נועה נחה על המיטה, ואצבעות קטנות העבירו את הרוכסן קדימה ואחורה. "אבא יגיד '

הידיים שלי היו על הגב לפני שהספקתי לעכל שזו לא בדיחה. השוטרת לחצה את האזיקים וקולה נשמע לי כמו הד של

אף פעם לא חשבתי שטיסה אחת יכולה למחוק עשור שלם. בטח לא טיסה שחשבתי שתהיה הניצחון הכי מתוק שלי.

רגע לפני כן שרנו שיר מטופש על בורקס וגבינה, והן צחקו עד שנגמר להן האוויר. אבל ברגע שאיתן, אבא שלהן, נכנס

האוויר בטרמינל 4 בנמל התעופה JFK היה דחוס ויבש, עם ריח של חומרי ניקוי תעשייתיים וקפה אמריקני חלש.

בשמונה בערב, אחוזת ביטון בהרצליה פיתוח התמלאה באורחים. נברשות קריסטל פיזרו אור רך על רצפות השיש, ורביעיית

אני יושב בתא המעצר כבר חצי שנה, והמילה הזו דבוקה אליי כמו זפת. "מתעלל." "גנב."