HE
התחתנתי עם יואב מאהבה גדולה. הכרנו בצבא, השתחררנו, טסנו יחד לטיול הגדול בהודו, ובגיל עשרים ושש עמדנו
היו שלוש עובדות שאמיר ברקוביץ׳ היה בטוח בהן לגבי הנישואים שלו. הראשונה – שזו הייתה עסקה קרה, חישוב אסטרטגי נטו.
דלת המזנון הישן ברחוב המסגר, פינת הרצל, חרקה בדיוק בשעה שמונה בערב. תמר עמדה על המדרגה, מעיל הצמר הארוך
לפני עשרים שנה בדיוק עמדה ילדה קטנה מחוץ למזנון הישן בשוק הכרמל. השעה הייתה שבע וחצי בערב, הגשם דפק על
הגשם זלג על מעיל הצמר השחוק של מרים כשחצתה את לובי מלון "הכרמלית" בחיפה. האורחים הפנו את מבטם
גשם דק ושקט טפטף על מעילה המרופט של אסתר לוי כשחצתה את לובי השיש של "מלון פאר הים"
את סוויטת הפנטהאוז במלון אלמוג הכנתי לבד. יניב לא ידע. חמש שנים לנישואים שלנו, וכל פרט נבחר במו ידי –
באקדמיית הבלט "דאנס־ארט" בתל אביב, הכול עבד כמו שעון שווייצרי. תלמידות בז'קטים ורודים
הדקירה הראשונה הגיעה דווקא ביום שלישי, רגע לפני הסגירה. מאיה נעמדה בכניסה לחדר העובדות, מצית ביד אחת
הריח של ספריי שיער דייסון ונר "מאה שערים" מילא את סלון "שיק – עיצוב שיער ואיפור"









