HE
אורלי לוי עמדה בפתח דירתו של אברהם מזרחי, בדיוק כמו שעשתה בכל בוקר בשמונה־עשרה השנים האחרונות.
עשר שנים חיכה טומי ליד שער החצר. שבתאי גבאי, הדוור של השכונה הוותיקה בחיפה, היה האדם הכי קבוע בחיים של
שלמה גר בבית אבות "אור הגבעה" בחיפה כבר כמעט חצי שנה, והצוות שם ידע להגיד עליו דבר אחד: האיש
הווטרינרית אמרה את זה ישר, בלי לעטוף. לשוקי נשארו אולי שבועיים־שלושה, מקסימום חודש. הגידול בבטן התפשט
השעה הייתה כמעט אחת־עשרה בלילה. מחוץ לחלון נשבה רוח סתווית קרירה, וטיפות גשם דקות התחילו לטפוח על התריסים.
שושנה גרה לבדה בקצה רחוב ההדרים, בכניסה הדרומית לחיפה. הבית היה מוקף פיקוסים גבוהים, מהסוג שמסתירים חלונות
המיקרופון היה קר בידיה של לירז כשהיא עלתה לבמה. האולם בבסיס הצבאי בתל השומר היה מלא עד אפס מקום — הורים
אבא שלי נפטר בקיץ לפני שנתיים. מיקה, הכלבה המעורבת בת השתים־עשרה שלו, עדיין יוצאת לשחות מהמזח הקטן שלהם
מיכל חזרה הביתה מאוחר. הרבה יותר מאוחר ממה שתכננה. היום שלה התחיל בשבע בבוקר בחדר מיון בתל השומר, נמשך
בבוקר חתונתה של נועה, עמדתי במטבח הקטן שלה ברמת גן ולחשתי לעצמי שאני חייבת להחזיק מעמד. שהיום הזה יעבור.