Precision Care Studio

אף אחד לא סיפר לי שהדוד שלי משתחרר הבוקר מכלא איילון. לא אמא שלי, לא הדודות, בטח לא אבא שלי — האיש שמעולם

צללים על האספלט הרטוב — זה מה שתפס את עינה של שירה כהן בערב חורפי אחד בדצמבר, כשסגרה את הבר "

קוראים לי אורנה כרמי, אני בת שלושים וארבע, וכבר תשע שנים אני מנהלת חברה שמייצאת מוצרים ישראליים – ריבות

מעולם לא האמנתי שאני אעמוד מול דוד שלי, מארק, וארגיש צורך פיזי להרביץ לו. אבל הנה אני, באמצע ארוחת הערב

הריח שהכי אני אוהב הוא ריח של קפה טחון טרי בבוקר גשום. אתם שואלים למה זה חשוב? כי בדיוק ריח כזה עמד באוויר

כבר שנה לא דיברתי עם מיכל. שנה שלמה שבה כל זכר ממנה נמחק מהטלפון, מהבית, אפילו מהפלייליסט ברכב.

כבר שנה לא דיברתי עם מיכל. שנה שלמה שבה כל זכר ממנה נמחק מהטלפון, מהבית, אפילו מהפלייליסט ברכב.

חולצה אחר חולצה, דבורה התירה את הקשר של הסל — וכך החליטה שזה היה היום האחרון שבו תכבס בגדים של אנשים אחרים.

אני זוכר את הלילה שהגיע אליי, לקו הטלפון הישן במשרד החקירות ברחוב אלנבי. השעה הייתה עשר וארבעים ושתיים.

# אותה נערה עם המזוודה האדומה קוראים לי איתי, אני סטודנט למשפטים ועושה תורנויות בגינות כדי לסגור את החודש.