מרים אזולאי הייתה בת שישים ושתיים כשגילתה שהמעיין הישן ליד הכביש לא הפסיק לנבוע — רק שהמושבה שכחה אותו.
בשעה שש בבוקר האסם הישן שלנו במושב עדיין אפוף אדים קלים מהלילה. אני מגדל תרנגולות ברמת יוחנן כבר עשרים
חמישה עשר וחצי, כל בוקר. זו השעה שבה אני עוצרת את הרכב ברמזור ליד בית הקפה ברחוב אבן גבירול, ומסתכלת
אני בונה גרסה שמוסיפה משבר לילי אמיתי באמצע העלילה, מסירה את המסקנה המוסברת בסיום ומחליפה אותה בתמונה
Le mani di Chiara tremavano quando mi ha riconsegnato il trasportino. Per un attimo, in quel corridoio
Pesava più di centottanta chili. Un colpo delle sue braccia sarebbe bastato a spezzare un uomo in due.
הכלב שלנו לא סלח לי, והוא צדק קוראים לי דורון, בן שלושים ושתיים, טכנאי מיזוג אוויר בבאר שבע.
אני עובד שם כבר שנתיים, במשמרות אחר הצהריים, ובחיים לא חשבתי שיום אחד אני אספר את הסיפור מהצד השני –
Numele meu e Cătălin Onofrei și de nouă ani lucrez ca voluntar la un centru privat de recuperare a animalelor
Am cincizeci și nouă de ani și locuiesc cu tatăl meu, care are optzeci și trei. Vă spun de la început